Nedarim
Daf 37a
משנה: אֵילּוּ הֵן נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ. אָֽמְרָה קוֹנָם פֵּירוֹת הָעוֹלָם עָלַי הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהָפֵר. פֵּירוֹת מְדִינָה עָלַי יָבִיא לָהּ מִמְּדִינָה אַחֶרֶת. פֵּירוֹת הַחֶנְוָונִי זֶה עָלַי אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. אִם לֹא הָֽיְתָה פַרְנָסָתוֹ אֶלָּא מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה יָפֵר דִּבְרֵי רִבִּי יוֹסֵה.
Traduction
Voici des vœux comprenant la mortification: si la femme déclare s’interdire par vœu de goûter à aucun fruit du monde, le mari peut l’annuler. Si elle s’interdit par vœu de goûter aux fruits de cette province, il pourra lui en apporter d’une autre province. Si elle s’interdit seulement les fruits de tel boutiquier, le mari ne pourra pas annuler ce vœu. Mais si le mari ne tire ses moyens d’existence que du boutiquier en question, il pourra annuler aussi ce vœu, selon l’avis de R. Yossé.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אלו הן נדרי עינוי נפש. מסקנא דמילתיה דר' יוסי היא כגוונא דמפרש ר''ז לעיל בהא:
יביא לה ממדינה אחרת. דכיון דמותרת לאכול מפירות אין זה עינוי נפש:
ואם לא היתה פרנסתו אלא ממנו. שחנווני זה מקיפו ולא ימצא אחר שיהא מקיפו ופעמים שאין לו מעות ונמצא שהוא מתענת הילכך יפר:
דברי ר' יוסי. בבבלי קאמר למה לי למיתנא תו דברי ר' יוסי אלא לאשמועינן דכל מתני' דהאי פירקא אזלא כוותיה דמחלק בין עינוי מרובה לעינוי מועט ובין עינוי לזמן מרובה לבין עינוי של זמן מועט ואין הלכה כן אלא הבעל מפר כל נדר שיש בו עינוי נפש ואפילו אינו אלא לשעה אחת ובין עינוי גדול ובין עינוי קטן וכן בנדרים ושבועות שבינו לבינה אלא דיש הפרש בין עינוי נפש לדברים שבינו לבינה כדקאמר הכא לעיל לרבנן:
הלכה: שְׁמוּאֵל אָמַר. אָֽמְרָה קוֹנָם פֵּירוֹת הָעוֹלָם עָלַי. וְהָיוּ שֶׁם צְבוּרִים בְּסִידָקֵּי. יִקַּח לָהּ מֵהֶן. רִבִי שִׁמְעוֹן בֶּה לָקִישׁ אָמַר. קוֹנָם פֵּירוֹת בְּנֵי זוֹ הַמְּדִינָה עָלַי. וְהָיוּ שֶׁם אַכְסֶנָּאִין מוֹכְרִין. יִקַּח מֵהֶן.
Traduction
Selon Samuel, si la femme a dit: ''Je m’interdis de goûter à aucun fruit du monde'', et il y avait du blé amoncelé au marché, sitodoch, le mari peut lui en acheter (la femme a dû songer, lors du vœu, à tous produits autres que ceux-là). Selon R. Simon b. Lakish, ''si elle s’interdit par vœu de goûter aux fruits de cette province'', et que des étrangers xenoi en vendent, le mari peut en acheter d’eux.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אמרה קונם פירות העולם עלי והיו שם. פירות צבורין בר''ה לפני החנות יקח לה מהן דלא היתה כוונתה על אלו הפירות אלא על פירות אחרים שיבאו לאחר מכאן דלא קאמרה פירות אלו:
והיו שם אכסנאין. ממדינה אחרת מוכרין פירות יקח מהן ולא אמרינן מכיון שמוכרין במדינה זו היתה כוונתה גם עליהם אלא דוקא מבני זו המדינה קאמרה:
נִיחָא אִם אֶרחַץ. אִם לֹא אֶרחַץ. וְתִרְחַץ. אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּשֶׁאָֽמְרָה. קוֹנָם הֲנָייָתִי עָלֶיךָ מִשֶּׁאֶרְחַץ אִם אֶרְחַץ. 37a וְיָפֵר לָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. בְּשֶׁלֹּא אָֽמְרָה אֶלָּא. קוֹנָם הֲנָייַת גּוּפִי עָלֶיךָ לִכְשֶׁאֶרְחַץ. וְיִכּוֹף. לֹא כֵן אָמַר רַב הוּנָא. הֲנָייָתִי עָלֶיךָ. כּוֹפֶה וּמְשַׁמְּשָׁתוֹ. הֲנָייָֽתְךָ עָלַי. הֲרֵי זֶה יָפֵר. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהִיא הֲנָייָתוֹ וַהֲנָייָתָהּ. אָמַר רִבִּי אַבָּא מָרִי. אִם אֶרחַץ אִם לֹא אֶרחַץ לְעוֹלָם. אִם אֶתְקַשֵּׁט אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט לְעוֹלָם. רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי נָסָא. אִם אֶרחַץ וְאִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט. אִם אֶתְקַשֵּׁט וְאִם לֹא אֶרחַץ.
Traduction
– On conçoit la formule qu’elle s’interdit de jouir de lui ''si elle se baigne''; mais comment justifier la formule négative ''si je ne me baigne pas''? Pour rompre le vœu, elle n’aurait qu’à se baigner? C’est que, dit R. Mena, il s’agit du cas où le vœu était formulé ainsi: ''Je t’interdis de jouir en rien de moi si je me baigne; à défaut de quoi, je me priverai de bain'' (ce n’est donc qu’un conséquence finale). Mais alors, au lieu de contester l’avis de l’interlocuteur, R. Yossé devrait plutôt conseiller l’annulation? C’est que, dit R. Yossé b. R. Aboun, il s’agit du cas où l’interdit porte sur la jouissance du corps (la cohabitation) si la femme se baigne. Mais le mari ne peut-il pas contraindre la femme à rendre le devoir conjugal? R. Houna n’a-t-il pas dit que, malgré le vœu d’interdit de jouir d’elle, il peut l’y contraindre, et si elle s’interdit de jouir de lui, le mari annulera ce vœu? Et la distinction entre ces deux sortes d’interdit réside en ce qu’elle est à la fois sa jouissance à lui et à elle? R. Aba Maré répond que l’interdit consiste à dire: ''Si je me baigne aujourd’hui, je fais vœu de ne plus jamais me baigner'', ou ''si je me pare d’ornement, je fais vœu de ne plus jamais me parer'' (les rabbins considèrent ce vœu comme une mortification même pour un jour; R. Yossé ne l’envisage pas de même). Les rabbins de Césarée disent au nom de R. Nassa (de combiner ensemble les 2 exemples de la Mishna): ''Si (je manque d’accomplir tel engagement) je me baigne, je ne m’ornerai pas; et si je m’orne, je ne me baignerai pas''.
Pnei Moshe non traduit
ניחא אם ארחץ. שנית אם ארחץ דמיירי שתלתה הנאתה ממנו אם תרחץ וכדאמרן אלא אם לא ארחץ קשי' ותרחץ ולא תיתסר בהנאתו:
א''ר מנא בשאמרה קונם הנייתי עליך משארחץ אם ארחץ. כלו' האי אם לא ארחץ דקתני לא דאמרה קונם אם לא ארחץ אלא סיומא דמילתא דרישא היא שאמרה קונם הנאתי עליך אם ארחץ אם שלא כך אעשה שלא ארחץ ולאו אקונם קאי אלא לחזק דבריה הראשונים שלא תהיה מותרת בהנייתו עד שתקיים נדרה שלא תרחץ:
ויפר לה. ואמאי פליג ר' יוסי אם תלתה הנאתו בכך א''כ יפר לה:
בשלא אמרה אלא קונם הניית גופי כו'. שתלתה הנאת תשמישה עליו לכשתרחץ ופריך א''כ קשה טפי דאפי' הפרה אינו צריך אלא ויכוף לה דהא משעבדא ליה ואין הנדר חל כלל:
לא כן אמר רב הונא. הנייתי עליך כופה ומשמשתו שמשועבדת לו הנייתך עלי ה''ז יפר:
שנייא היא כו'. לאו תירוצא הוא אלא טעמא הוא דמפרש מאי שנא באמרה הנייתי עליך כופה אותה ובאמרה הנייתך עלי צריך להפר מפני שהיא הנייתו והנייתה ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו ומכל מקום קשיא במתני' שאמרה הנייתי עליך יכוף אותה:
א''ר אבא מרי אם ארחץ אם לא ארחץ לעולם. השתא הדר ביה מכל הני אוקימתא דאמר לעיל דלא בתלתה הנאתו ממנה מיירי אלא כולה בהנאת רחיצה מיתפרשא וכגון שאמרה הנאת רחיצה לעולם עלי אם ארחץ היום וה''ק קונם אם ארחץ היום ואם ארחץ לא ארחץ לעולם וכולה חדא מילתא וחד נדר הוא ובהא פליגי רבנן ור' יוסי דרבנן סברי ניוול דחד יומא ניוול הוא ומפר לה משום נדרי עינוי נפש ור' יוסי סבר לאו ניוול הוא ואפשר לה שלא תרחץ היום ולא תהיה אסורה לעולם. וזהו כגוונא דמפרק בבבלי אלא דהתם מוקי לסיפא דלא ארחץ דקאמרה בשבועה הוא וכדפרישי' במתני' והכא כולה מילתא בחדא נדרא מיתפרש' וכן אם אתקשט אם לא אתקשט לעולם שאם לא אקיים אתקשט היום לא אתקשט לעולם:
רבנן דקסרין בשם ר' נסא. מפרשי דכולה מתני' בין רחיצה וקישוט חדא נדרא הוא וכגון שתלתה רחיצה בקישוט וקישוט ברחיצה ולהכי תני לתרוייהו וה''ק אם ארחץ היום לא אתקשט לעולם וכן איפכא והאי אם בתרא נמי מיתפרשת כדלעיל אם לא אקיים אלא שארחץ לא אתקשט לעולם:
Nedarim
Daf 37b
משנה: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנָה לַּבִּרְיוֹת אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר וִיכוֹלָה הִיא לֵהָנוֹת בַּלֶּקֶט וּבַשִּׁכְחָה וּבַפֵּיאָה. קוֹנָם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים נֶהֱנִין לִי יִטְּלוּ עַל כָּרְחָהּ. כֹּהֲנִים אֵילּוּ וּלְוִיִּים אֵילּוּ נֶהֱנִין לִי יִטְּלוּ אֲחֵרִים.
Traduction
Si la femme dit: ''Je m’interdis par vœu de tirer une jouissance des créatures (mâles)'', le mari ne pourra pas annuler ce vœu; toutefois, elle pourra bénéficier du glanage, des épis oubliés et de l’angle des champs (tous droits des pauvres). Si elle déclare faire vœu que ni les cohanim, ni les lévites, ne pourront tirer profit d’elle, ceux-ci prendront leurs revenus légaux malgré elle. Si elle spécifie que tels cohanim, ou tels lévites ne pourront pas profiter d’elle, d’autres pourront prendre ces revenus.– (247)Toute la Guemara sur ce est déjà traduite en (Demaï 6, 3).
Pnei Moshe non traduit
מתני' קונם שאיני נהנית לבריו' אינו יכול להפר. שאין זה מנדרי עינוי נפש שהרי יכולה להתפרנס משל בעל דבעל לאו בכלל בריות הוא והא מתני' נמי ר' יוסי היא כדלעיל ואין הלכה כן אלא מפר הוא משום נדרי עינוי נפש:
ויכולה היא ליהנות. חדא ועוד קאמ' כלומ' ועוד טעמא אחרינא שאינו יכול להפר שהרי יכולה היא ליהנות מלקט שכחה ופיאה שאינה נהנית מן הבריות דמתנות עניי' הן ונמצא שאין כאן עינוי נפש:
קונם כהנים ולוים נהנין לי. אין זה תלוי בנד' אשה אלא לדמיון קתני כי היכי דקונם שאינה נהנית לבריות מותר' במתנו' עניי' ה''נ המדי' כהנים ולוים מנכסיו מותרין במתנות כהונה ולויה ויטלו על כרחו:
הלכה: קוֹנָם שֶׁאֵינִי נֶהֱנָה לַּבִּרְיוֹת כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כֵּינִי מַתְנִיתָא. וִיכוֹלָה הִיא לֵהָנוֹת בַּלֶּקֶט וּבַשִּׁכְחָה וּבַפֵּיאָה. תַּנֵּי. וּבְמַעֲשֵׂר עָנִי. לֵית כָּאן מַעֲשֵׂר עָנִי. מַעֲשֵׂר עָנִי נִיתָּן בִּזְכִייָה וְאֵילּוּ בַעֲזִיבָה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתניתא ויכולה היא ליהנות בלקט ושכחה ופאה. כלומר כן הוא ודוקא אלו קתני דיכולה היא ליהנות ולאפוקי מעשר עני כדקתני בברייתא ולקמי' מפרש טעמא:
לית כן מעשר עני. הך ברייתא לאו עיקר דאין כן הדין במעש' עני שמעשר עני ניתן בזכיה כלומר שיש לבעל הבית זכיה בו ליתנם בטובת הנאה ולזכות למי שירצה ונהנית מן הבריות מיקרי והילכך אסור:
ואילו בעזיבה. אבל לקט שכחה ופאה עוזב ומפקיר אותן ולא שייכא בהו נתינה והילכך מותרת:
רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. אָדָם נוֹתֵן מַעְשְׂרוֹתָיו בְּטוֹבַת הֲנָייָה. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. אֵין אָדָם נוֹתֵן מַעְשְׂרוֹתָיו בְּטוֹבַת הֲנָייָה. מַאי טַעְמָא דְּרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. וְאִישּׁ אֶת קֳדָשָׁיו לוֹ יִהְיֶה. וְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. לֹא יִהְיֶה. יִתְּנֵם לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
ר''י ב''ח אומר אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. יכול אדם ליקח דבר מה בשביל טובת הנאה שנותן לזה מעשרותיו וס''ל טובת הנאה ממון הוי כדמפרש טעמא דדריש לה מדכתיב לא יהי' משמע שיש לו ג''כ הנאה מקדשיו:
ור' יוחנן אמר אין אדם נותן מעשרותיו בטובת הנאה. שאין רשאי ליקח שום דבר בשביל זה וטובת הנאה שזה מחזיק לו טובה בשביל שנתן לו לא הוי ממון ור' יוחנן דריש לו יהי' שהרשות בידו ליתנם לכל מי שירצה אבל צריך ליתן לו בחנם:
כְּתִיב וְכָל נֵדֶר וְכָל שְׁבוּעַת אִסָּר לַעֲנוֹת נָפֶשׁ. כְּגוֹן פִּילְפֵּל שֶׁאֲנִי טֹעֵמֶת. קְלוֹסְקִין שֶׁאֲנִי טוֹעֶמֶת. לֹא סוֹף דָּבָר שֶׁיֵּשׁ מֵאוֹתוֹ הַמִּין אֶלָּא אֲפִילוּ אֵין בּוֹ מֵאוֹתוֹ הַמִּין. שֶׁמָּא יָבִיא לָהּ אַחֵר מֵאוֹתוֹ הַמִּין. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי יַנַּאי. הָיוּ לְפָנָיו שְׁתֵּי חֲתִיכוֹת אַחַת יָפָה וְאַחַת רָעָה. נָֽתְנָה עֵינֶיהָ בְיָפָה וְנָֽדְרָה מִן הָרָעָה הֲרֵי זֶה יָפֵר. מִפְּנֵי מָה הוּא מֵיפֵר. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי. מִפְּנֵי נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ שֶׁלָּהּ. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי הִילָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. מִפְּנֵי נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ שֶׁלּוֹ. רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. כָּל הַנְּדָרִים אָדָם מֵיפֵר חוּץ מֵהָאוֹמֶרֶת. הֲנָייָתִי עַל פְּלוֹנִי. הָא 37b הֲנָייַת פְּלוֹנִי עָלַי. יָפֵר. וְהָתַנִּינָן. קוֹנָם פֵּירוֹת חֶנְוָונִי זֶה עָלַי אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי יוֹסֵי וַחֲלוּקִים עָלָיו. תְּתַנִּינָן תַּמָּן. אִם לֹא הָֽיְתָה פַרְנָסָתוֹ אֶלָּא מִמֶּנּוּ הֲרֵי זֶה יָפֵר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. דּוּ מַקִּיף לָהּ. דּוּ יָב לָהּ. אָמַר רִבִּי מָנָא. דּוּ יָב לָהּ מִקָּמָא טָבָא.
Traduction
Il est écrit (Nb 30 7): Tout vœux, tout serment d’engagement tendant à mortifier le corps; de l’explétif et (en tête de ce verset), on conclut d’englober dans ce genre de vœux même ce qui ne mortifie guère, p. ex. l’engagement de ne pas goûter du poivre, ou du pain de choix, collix. En réalité, il ne s’agit pas seulement du cas où l’espèce que la femme s’est interdite existe dans cette province, mais même au cas où elle n’existe pas là, dans la pensée qu’un étranger pourrait l’y apporter. R. Yohanan dit au nom de R. Yanaï: si (lors du vœu) la femme avait devant elle 2 morceaux, l’un beau (dont la privation mortifie le corps), et l’autre laid (dont la privation ne mortifie pas), que la femme se réserve de manger le beau et s’interdit seulement le lait, le mari peut annuler le vœu. Pourquoi alors est-il permis d’annuler (s’il n’y a pas de mortification)? Les compagnons disent (245)Cf. ci-après, 12. que ce vœu est considéré à l’égal d’un interdit, en raison du cas possible où c’est pour elle une mortification; R. Zeira et R. Ila disent tous deux que ce serait une mortification pour le mari de savoir sa femme exposée à une privation. R. Zeira dit au nom de Samuel: le mari peut annuler tous les vœux de la femme, sauf si elle dit: ''J’interdis qu’un tel puisse jouir en rien de ce qui est à moi (246)Ce n'est pas une mortification et ne concerne pas le mari.''. Si donc elle a dit: ''Je m’interdis de jouir en rien d’un tel'', le mari peut l’annuler (en raison de la privation); mais notre Mishna ne dit-elle pas que ''si la femme déclare s’interdire les fruits de tel boutiquier, le mari ne pourra pas annuler ce vœu''? Il explique notre Mishna d’après R. Yossé (qui n’admet pas qu’il y ait mortification en ce cas), tandis que ses compagnons diffèrent d’avis. Quant à l’enseignement final de la Mishna, ''si le mari ne tire ses moyens d’existence que du boutiquier en question, il pourra aussi annuler ce vœu, selon l’avis de R. Yossé'', ce dernier admet alors qu’il y aurait mortification; car, dit-il, ce boutiquier lui fait crédit et lui remet tout ce qu’il veut. R. Mena dit: ce boutiquier lui remet des meilleurs produits qu’il a (voilà pourquoi se passer de lui serait une mortification, et le mari annulera le vœu).
Pnei Moshe non traduit
כתיב וכל נדר. ודריש וכל לרבות כל מה שאסרה עליה אפילו אין בו עינוי נפש מרובה כגון פילפל שאיני טועמת:
קלוסקין. כמו גלוסקא:
ולא סוף דבר שיש. לפניה מאותו המין אלא אפילו אין שם מאותו המין. דדעתה הית' אפי' יביא לה אחר מאותו המין לאסו' עליה וכלומר דאשמועינן דאם אסרה עליה סתם ממין א' מהמינין ולא אמרה מפירות זו המדינה דעתה אף על אלו שיביאו ממדינה אחרת ואע''פ שאין מין זה מצוי בזה המדינה:
היו לפניה שתי חתיכות אחת יפה. ויש בה עינוי נפש ואחת רעה ואין בה עינוי נפש כשהיא מתענה ממנה:
ונתנה עיניה ביפה. כלומר שנתנה עיניה לאכול מן היפה ולא נדרה אלא מן הרעה ה''ז יפר:
מפני מה הוא מפר. הואיל ואין בה עינוי נפש א''כ למה הוא מיפר:
חברייא אמרין מפני נדרי עינוי נפש שלה. כלומ' אע''פ שאין כאן עינוי נפש שהרי יכולה להנות מן היפה אפ''ה נדר של עינוי נפש הוא שהרי נדרה שלא לאכול מזה ויכול להפר:
מפני נדרי עינוי נפש שלו. כלומ' אף על פי שהיא אינה מצטערת עכשיו בנד' זה שהרי היפה לפניה אע''פ כן הוא מצטע' כשהיא מרגלת עצמה לנדו' ולהתענות:
כל הנדרים אדם מיפ'. לאשתו חוץ מאומרת הנייתי על פלוני דאין כאן נדרי עינוי נפש ולא דברי' שבינו לבינ':
הא הניית פלוני עלי יפר והא תנינן קונם פירות חנווני זה עלי אינו יכול להפר ומשני פתר לה שמואל מתני' כרבי יוסי. דכולה ר' יוסי קאמר לה דסבירא ליה דלא הוי עינוי נפש הואיל ויכול ליקח מן האחרים וחלוקים עליו חביריו והלכה כרבנן דהוי נדרי עינוי נפש. וכן מפרק להא דשמואל בבלי דף פ''ב:
דתנינן. הא דתנינן במתני' אם לא היתה פרנסתי אלא ממנו דמודה רבי יוסי דהוי עינוי נפש ומפרש טעמא דהוא מקיף לי' דהוא יהב לי' כלומר שחנוני זה מכירו ומאמינו ונותן לו בהקפה ובכל עת שירצה הוא נותן לו ור' מנא קאמ' טעמא דהוא יהב לי' מוקמא טבא שנותן לו במקח הטוב וסחורה טובה והילכך מודה ר' יוסי בהא דהוי עינוי נפש ויפר:
מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי חֲנִינָה. קוֹנָם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם נֶהֱנִים לִי. יִטְּלוֹ עַל כָּרְחוֹ. פָּתַר לָהּ בְּאוֹמֵר. אֵי אֵיפְשִׁי לִיתֵּן מַתָּנוֹת כָּל עִיקָּר. תֵּדַע שֶׁהוּא כֵן. דְּתַנֵּינָן כֹּהֲנִים אֵילּוּ לְוִיִים אֵילּוּ נֶהֱנִין לִי. יִטְּלוּ אֲחֵרִים. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי יוֹחָנָן. אֹמֵר הוּא יִשְׂרָאֵל לְיִשְׂרָאֵל. הֵילָךְ סֶלַע זֶה וְתֵן בְּכוֹר זֶה לְבֶן בִּתִּי כֹהֶן. פָּתַר לָהּ בְּרוֹצֶה לִיתְּנוֹ לִשְׁנַיִם וּבֶן בִּתּוֹ אֶחָד מֵהֶן. אָמַר לוֹ. הֵא לָךְ סֶלַע זֶה וְתֵן כּוּלּוֹ לְבֶן בִּתִּי כֹהֶן.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
מתני' פליגא על ריב''ח. דקתני יטלו ע''כ ואי טובת הנאה הוי ממון הרי אסורין בהנאתי ואמאי יטלו:
פתר לה. ריב''ח דמתני' מיירי שאינו רוצה ליתן כל עיקר והילכך לא שייך בי' טובת הנאה שהרי אי אפשר לעכבם לעצמו ולפיכך שקלי בע''כ:
תדע שהוא כן. דע''כ טעמא משום הכי הוא שהרי קתני בסיפא כהני' ולוים אלו יטלו אחרים. אבל להני מצי מעכב דלא שקלי אלמא טובת הנאה ממון אדא ע''כ טעמא דרישא משום דאסר להו מכילהו כהני' ולוים ולעכב לעצמו אי אפשר והוי כאילו אינם שלו:
מתניתא. ברייתא פליגא על ר''י דקתני אומר הוא לישראל הא לך סלע זה כו' אלמא דרשאי ליקח בשביל טובת הנאה וקשיא לר''י:
פתר לה. ר''י דהתם מיירי שרוצה ליתן לשנים ובן בתו של זה א' מהן וזה נותן לו סלע שיתן כולו לבן בתו והילכך מותר הואיל ובלאו הכי הי' רוצה ליתן לו אלא שנוטל סלע שיתן לזה את כולו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source